10,000 דולר – זה גובה ההלוואה שנאלץ לקחת מ' כדי לשלם למתווך שסייע לו להגיע לישראל ולעבוד כאן בתחום הבניין. בסרי-לנקה מולדתו הותיר מאחוריו מ', גבר בשנות ה-30 לחייו, את אשתו ואת ילדיו. הוא עשה זאת מתוך ציפייה שבארץ יוכל להשתכר היטב ולתמוך במשפחתו – אך כשהגיע לכאן, גילה שהוא נדרש לעבוד בתנאים מחפירים.
בהתחלה בישר לו המעסיק שהוא נדרש לעבוד במשך מספר חודשים בתחום החקלאות אצל אדם אחר, חברו של הקבלן. רק בהמשך החל לעבוד בעבודה שלשמה הגיע לכאן, באתר הבנייה. גם שם הייתה הדרך לא קלה, שכן במקום "אין כבלי בטיחות או אפודי מגן".
תנאי המגורים לא קלים אף הם: 14 העובדים מתגוררים בדירה צפופה, חולקים מטבח, חדר אמבטיה ושירותים. בנוגע לשכר, תיאר מ' מצב מטריד: "המעסיק שלי לא משלם לי לפי שעות העבודה שלי". אך בינתיים, אין לו הרבה מה לעשות. ההלוואה שלקח, סכום עתק במונחי מדינת המוצא שלו, עדיין לא כוסתה. "אני במצוקה, כל שקל שאני מרוויח הולך להלוואות".
אלא שהוא לא לבד: מ' משתייך לקבוצה הולכת וגדלה של עובדים זרים שהגיעו ב"הבאה פרטית" – כלומר שלא בהסכם בין-מדינתי מסודר, אלא דרך מתווכים פרטיים בארצות המוצא שלהם המקשרים אותם למעסיקים בישראל.
הסיבה לעלייה במספר העובדים שמגיעים כך לארץ נוצרה לאחר 7 באוקטובר: מכסות ההעסקה לפועלים פלסטינים נעצרו כמעט לגמרי, ובמקומן נוצר צורך למלא את בעובדים זרים - מהודו, סרי-לנקה, תאילנד, סין ועוד.
עובד זר סיפר שהמעסיק הקודם שלו פשוט מסרב להחזיר לו את הדרכון. זו תופעה נפוצה: לפי סקר, 20% מהעובדים שהגיעו לכאן דיווחו שבשלב כלשהו נלקח מהם הדרכון – מצב המותיר אותם ללא יכולת לעזוב את הארץ
מדובר בפתח לצרות ולהפרת זכויות: "פועלים שמגיעים ב'גיוס פרטי' מגיעים ללשכות תיווך מקומיות, שגובות מהם סכומים כסף גדולים", מסביר עו"ד אלעד כהנא מארגון "קו לעובד". הארגון הגיש לאחרונה שתי עתירות לבג"ץ נגד מדיניות הבאת העובדים הזרים באופן פרטי: הראשונה לפני כשנה נוגעת לעובדים בענף המסחר והשירותים, והעתירה שנייה, שהוגשה השבוע, מתייחסת לעובדים בענף התעשייה – ענף שבו עד 7 באוקטובר הועסקו בעיקר פועלים פלסטינים וישראלים, שכיום מתבסס על עובדים זרים מדרום אסיה. לפי העתירה, המדינה מאפשרת "גיוס דרך 'מאכערים' הפועלים תמורת בצע כסף וללא פיקוח".
17-16 שעות עבודה ביום
"דרך המלך בהעסקת עובדים זרים היא בהסכמים בין-מדינתיים", מסבירה עו"ד דינה דומיניץ, המתאמת הממשלתית למאבק בסחר בבני אדם, בחטיבה החברתית במשרד המשפטים. ההסכמים בין המדינות מונעים בדרך כלל מצב של דמי תיווך פרטיים למאכערים למיניהם.
"עובד שמגיע עם הלוואה שלקח למימון הנסיעה – מה הסיכוי שיתלונן נגד מעסיק שמעביד אותו 16–17 שעות ביממה, או מלין אותו בלול תרנגולות?". וגם: כשאין לשכת השמה מסודרת, העובדים נותרים תלויים במעסיק שדרכו הגיעו, כי אין להם דרך מסודרת למצוא מעסיק חדש וחוקי.
"לעובד ישראלי אפשר לומר להתלונן. אצל עובדים זרים זאת בעיה, כי מיד עולה השאלה – מה יקרה לי? איך אמצא מעסיק אחר?", הוא אומר.
מחקר שערך מכון ברוקדייל ומרכז cimi עבור היחידה למאבק בסחר בבני אדם בקרב עובדים בתחום הבניין, מלמד על הקשיים שמלווים את העובדים שהגיעו לישראל בגיוס פרטי. במחקר השתתפו מאות עובדים זרים שהגיעו כך לארץ בשנתיים האחרונות. "המשכורת מעוכבת כבר כמה חודשים", תיאר עובד סיני שהשתתף במחקר, ואחר כך אמר: "אני מתחרט שבאתי לישראל. העבודה מתישה מאוד, השעות רבות מאוד, עובדים עד מוות – ובכל זאת לא מרוויחים כמעט כלום". עובד אחר תיאר את דירת המגורים כ"מקום מלוכלך מאוד, מלא ג'וקים".
במקרה אחר, עובד סיפר שהמעסיק הקודם שלו פשוט מסרב להחזיר לו את הדרכון. זו תופעה נפוצה: לפי הסקר, 20% מהעובדים שהגיעו לכאן דיווחו שבשלב כלשהו נלקח מהם הדרכון – מצב המותיר אותם ללא יכולת לעזוב את הארץ: "זו עבירה פלילית, וסממן של סחר בבני אדם" אומרת דומיניץ. ואמנם, בשנה האחרונה חלה קפיצה משמעותית במספר העובדים הזרים שהוכרו כקורבנות סחר.
במשרד המשפטים מסבירים שהעלייה קשורה בעליית מספרי העובדים הזרים אחרי 7 באוקטובר, אך גם בשיפור שיתוף הפעולה בין הרשויות השונות, ובמאמצים המשותפים לאתר מקרי סחר.
"עובדים זרים מגיעים ממדינות במצב סוציו-אקונומי חלש – יש הבדלי תרבות, הבדלי שפה וקושי בהנגשה של הזכויות. כל זה מכניס אותנו למצבים שעלולים להגיע, בקצה, גם לסחר ועבדות", אומרת דומיניץ. לגורמי המקצוע חשוב להדגיש שגם אם לא מדובר במקרה של סחר, זה לא אומר שמדובר במקרה פשוט. לעיתים, גם מקרה שלא מוכר כסחר יכול להיות מקרה של ניצול קשה מאוד. גם השנה, ישראל קיבלה ציון "בלתי מספיק" בדוח מחלקת המדינה האמריקאית בתחום מניעת הסחר בבני אדם.
פורסם לראשונה: 00:00, 02.01.26
